התנגדות לצו קיום צוואה – סיכום פסק דין גלעדי

התנגדות לצוואה של מנוח אשר הוריש את רכושו לשוכרות שלו בתנאי שישמרו על החתולים שלו

בית המשפט למשפחה הכריע בתיק התנגדות לצוואה בפרשה שנדונה בת"ע 71616-90-16 אביאלי ואח' נ' מנדל לוק ואח. נסיבותיה של הפרשה הן כדלקמן:

אורי גלעדי ז"ל רווק ללא ילדים, ציווה בצוואתו את הדירות שבבעלותו לשוכרות שהתגוררו בהן בתנאי שישמרו על חתוליו והורה שקרובי משפחתו לא יזכו לכל חלק בעיזבונו. קרובי משפחתו של גלעדי לא היו בקשר עימו למשך חמישה עשורים, התנגדו לקיום צוואתו משורה ארוכה של טעמים, ועתרו למתן צו ירושה על פי דין לפיו הם יורשי עיזבונו.

אורי גלעדי ז"ל הלך לבית עולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן כשהוא בן 55. המנוח היה רווק, הוריו נפטרו ולא היו לו אחים או ילדים. המנוח היה הבעלים של דירות בתל אביב והתגורר באחת מהן.

התובעות גרו בשכירות שבבניין שבבעלות המנוח בתקופות שונות ואילו המתנגדים הם קרובי משפחתו של המנוח.

המנוח ערך שתי צוואות בחייו בצוואה הראשונה ציווה המנוח את 6 הדירות שבבניין לתובעות. בצוואה השנייה שערך המנוח ממש בסמוך לאשפוזו בהוספיס ציווה המנוח את העברת הדירות כמו בצוואתו הראשונה אך הטיל על התובעות הגבלה שלא למכור או לשעבד את הדירות בהן זכו למשך חייהן ולטיפול בחתוליו. כמו כן, ציווה המנוח את יתרת הכספים שבבעלותו כ- 50,000 ₪ לביה"ח שיבא "למען הוספיס האונקולוגי בית פרידמן".

התובעות ביקשו לקיים את הצוואה השנייה ואילו המתנגדים ושמונה קרובי משפחה נוספים של המנוח הגישו התנגדות לקיומה וביקשו לצוות את רכושו לפי צו ירושה על פי דין שבו ייקבע כי הם זכאים לרכושו ונכסיו.

המתנגדים טענו מספר טעמים מדוע יש להורות על ביטול הצוואה אשר נדחו בזו אחר זו ע"י בית המשפט.

לטענת המתנגדים המנוח נעדר כשירות לערוך צוואה אולם נוכח טענות אלו, ניתן צו לחשיפת מסמכיו הרפואיים של המנוח ואף מונה מומחה רפואי מטעם בית משפט על מנת שיחווה דעתו האם המנוח היה כשיר במועד עריכת הצוואה השנייה או לא. לאחר חשיפת המסמכים הרפואיים הוגשה חוות הדעת אשר קבעה כי המנוח היה כשיר במועד עריכת הצוואה השנייה.

המתנגדים אף טענו להשפעה בלתי הוגנת ולאי קיום תנאי הצוואה מאחר שהתובעות לא טיפלו בחתוליו של המנוח כבקשתו בצוואה. נטען שההוספיס מפעיל מערכת לקבלת זכויות בנכסיהם של מאושפזים בהוספיס הנוטים למות ולמעשה הצוואה השנייה היא חוזה כעולה מהניסוח בה ומדובר בעסקה עתידית אשר אסורה לפי חוק הירושה.

עוד טענו המתנגדים כי המנוח פיתח תלות בתמיכתן הרגשית של התובעות ורצונו שיראו בו בן משפחתן משכך ולאור מצבו הרפואי הוא חתם על הצוואה השנייה מתוך אילוץ, עושק, השפעה בלתי הוגנת, תלות תרמית ותחבולה של התובעות. לאור תלות המנוח בתובעות מבחינה כלכלית ולאור בדידותו והיעדר קשר עם חברים נוספים ובני משפחה, השפיעו עליו התובעות השפעה בלתי הוגנת והיו מעורבות בעריכת הצוואה.

התובעות מנגד טענו כי רצון המנוח בא לידי ביטוי באופן חד וברור ולטענתן היה המנוח צלול עד לרגעיו האחרונים וכשיר לעריכת הצוואה. עוד טענו התובעות כי לא הייתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוח ואף לא שמץ מעורבות בעריכת הצוואה.

בית המשפט דחה את הטענות וקבע:

בית המשפט דן בכל אחת מטענות המתנגדים ודחה אותן לגופן.

כשירות המנוח: המתנגדים טענו כי המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה לאור מצבו הרפואי. משכך ניתן צו לחשיפת מסמכיו הרפואיים של המנוח ומונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בית המשפט קבע כי חוות הדעת מנומקת ומבוססת היטב, המומחה בחן את המסמכים הרפואיים של המנוח והסביר היטב את מסקנותיו לפיהן המנוח היה כשיר במועד עריכת הצוואה. בית המשפט קיבל את חוות הדעת לפיה המנוח היה כשיר במועד עריכת הצוואה וקבע כי אין למומחה כל אינטרס בסכסוך בין הצדדים. בנוסף, קבע בית המשפט כי המתנגדים פגשו את המנוח פעמים בודדות לפני כחמישים שנים כך שאף לא אחד מהם יכול להעיד על היעדר כשרות המנוח בחייו ובוודאי שלא במועד עריכת הצוואה.

היעדר גמירות דעת והבנת טיבה של הצוואה: המתנגדים טענו כי המנוח לא היה כשיר לערוך את צוואתו מאחר שלא היה מודע להיקף רכושו. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי המתנגדים לא הוכיחו טענה זו ובין כך המנוח ציווה מפורשות את מלוא נכסיו לתובעות ואת כספו להוספיס ואף ביקש כי המתנגדים לא יזכו לכל חלק מעיזבונו. בנוסף קבע בית המשפט כי המנוח היה צלול בדעתו והבין היטב את היקף עיזבונו ואת פעולת הציווי במועד עריכת הצוואה.

השפעה בלתי הוגנת, ניצול המנוח ומעורבות בעריכת הצוואה: המתנגדים טענו כי המנוח חתם על צוואתו תחת השפעה בלתי הוגנת מצד התובעות. לטענתם, לאור מצבו הפיזי והמנטלי של המנוח ולאור העובדה שאושפז בהוספיס נוצרה תלות של המנוח בתובעות. בית המשפט קבע, כי המתנגדים לא הוכיחו קיומה של השפעה בלתי הוגנת או ניצול המנוח ע"י התובעות. אף אם התובעות טיפלו בחתולים של המנוח בזמן שהיה מאושפז אין בכך כדי ליצור תלות בוודאי לא כזו שתביא לשלילת רצונו החופשי. כך גם לא הוכח תלות כלכלית של המנוח בתובעות אשר שילמו לו דמי שכירות עד לפטירתו.

נקבע כי התובעות לא ניצלו את מצבו של המנוח על מנת לגרום לו לצוות להן את רכושו אלא ההיפך, התובעות התנהגו באופן אנושי והגון כשהתייצבו לצד המנוח שהיה אדם ערירי ובודד והתגייסו לסייע לו בימיו האחרונים מתוך רגשי חיבה וכבוד. הוכח שהמנוח לא היה תלוי בתובעות אלא ידע בבירור מה הוא רוצה לעשות ברכושו ומדוע.

ניתוק המנוח ממשפחתו ומכריו: לטענת המתנגדים התובעות פעלו באסטרטגיית של ניתוק מוחלט והסתרה, כך הסתירו התובעות את מותו של המנוח מקרובי משפחתו. בית המשפט קבע כי הוכח שהתובעות לא פעלו כך אלא בהתאם להנחיות המנוח תוך כיבוד רצונותיו ותו לא. בעוד המנוח גילה דעתו לעניין יחסיו עם בני משפחתו וביקש מהתובעות שלא ליצור קשר עם קרובי משפחתו.

נסיבות עריכת הצוואה: המתנגדים טענו למעורבות התובעות בעריכת הצוואה. בית המשפט קבע כי לתובעות לא היה כל אינטרס בעריכת הצוואה במיוחד לאור העובדה שהצוואה קבעה מגבלה לפיה התובעות מנועות למכור או לשעבד את הדירות כל ימי חייהן ומן ההיגיון שלו היה רצון לבנות שליטה על תוכן הצוואה היו מבקשות התובעות לבטל הוראה מחמירה זו.

קרבה רגשית למנוח: הוכח שלאורך השנים בהן התגוררו התובעות בבניין נוצרו קשרי ידידות בין המנוח לתובעות. ורצונו של המנוח להוריש מרכושו לתובעות לא נבע מהשפעה בלתי הוגנת של התובעות כלפי המנוח אלא כתוצאה מהקשרים החיובי שנרקמו ביניהם במהלך השנים.

עוד קבע בית המשפט כי במעמד החתימה על הצוואה לא נכח אף אחד מהנהנים והתובעות לא שימשו עדות לחתימתה. עוד נקבע כי תוכן הצוואה עולה בקנה אחד עם רצונו הטוב והחופשי של המנוח ועל מנת להגשים את רצונו האחרון לצוות את נכסיו לתובעות, עיקרון על המנחה את בתי המשפט בבואו לבחון ביטול צו קיום צוואה.

משכך דחה בית המשפט את ההתנגדויות לצוואה וקבע כי יש לכבד את רצון המנוח ולצוות את רכושו לתובעות.